<h1>חוקות הדיינים סימן ע"ו</h1>
<h2>דף לג:</h2>
הטוען את חבירו וא"ל חתיכה של כסף חטפת ממני והלה אומר אם חטפתי ממך חתיכה של כסף משלי היתה ולפיכך חטפתי אותה ממך ויש עד א' שמעיד שחטפה ממנו הרי זה מחוייב שבועה מן התורה הואיל ויש עד א' שמעיד שחטפה ממנו מדכתי' [דברים י"ט] לא יקום עד א' באיש לכל עון ולכל חטאת הוא דאינו קם אבל קם הוא לשבועה וכל זמן שהוא מכחיש את העד ואמר שאינו כן כמו שהוא מעיד עליו ולא חטא בממון שהוא מעיד עליו דאז הוא מחוייב שבועת התורה להכחיש את העד וכדי לאמת את דברו וזה אינו יכול לישבע שלא חטפה שהרי הוא מודה למה שמעיד העד וכיון שכן הרי הוא מחוייב שבועה שאינו יכול לישבע וכל המחוייב שבועה מן התורה, שאינו יכול לישבע משלם וזה ודאי חייב להחזיר את החתיכה של כסף ליד מי שחטפה וזה התובע אינו חייב להשבע שהוא שלו כך מפו' בפ' שבועת העדות [ל"ב ע"ב] לגבי נסכא דר"א וכיוצא בזה הוא מפורש בפ' חזקת הבתים [ל"ג ע"ב] וכן דעת מורי תמ"ך. ועוד כתב הוא ז"ל בתשובת שאלה דכל מי שטוען על חבירו מנה הלויתיך ועד א' מעידו שהלוהו והלה טוען אין לויתי ופרעתי ה"ז נשבע שבועת היסת ונפטר שאין כאן שבועת עד א' של תורה משום דמלוה לפריעה עומדת ואפילו ב' מעידין אותו שהלוהו וזה אומר אין לויתי ופרעתי נאמן בשבועת היסת משום דהמלוה את חבירו בעדים א"צ לפורעו בעדים וזה דבר ברור ופשוט עכ"ל, ויראה ודאי דלא שייך לענין נסכא דר"א אלא בגזילה כעין זה שאמרנו למעלה אבל בפיקדון או במלוה לא דנאמן אדם לומר אפילו בפקדון שהפקידו בעדים כבר החזרתים לך וכ"ש במלוה ע"פ שהוא נאמן לומר פרעתיך משום דהמפקיד אצל חבירו בעדים א"צ להחזירו בעדים וכן המלוה את חבירו בעדים א"צ לפורעו בעדים, וכתב ר"מ ז"ל בהלכות גזילה ואבידה בפ"ד [הט"ו] וז"ל חטף ממנו זהובים בפני עד א' והוא אמר שלי חטפתי וב' היו אעפ"י שאין העד יודע כמה חטף הרי זה משלם הב' שהרי יודע ודאי שהזהובים חטף ואלו היה שם עדים היה חייב לשלם ונמצא העד א' מחייבו שבועה ואינו יכול לישבע כמ"ש.
